מה שמייחד את הגל הנוכחי הוא מודל מעורב: החברה משכירה שלוש קומות משרדים בקומה תחתונה, ממירה שתיים נוספות ללופטים עבור עובדים זרים לטווח חצי-שנתי, ומשכירה מהן בתעריף של 14 אירו למטר – יותר מכפליים מהשכירות הסובבת. עובדי ההייטק מרוויחים דיור מסובסד קרוב לאתר העבודה; החברה חוסכת הוצאות re-location; והמשקיע שרכש את המבנה עושה תשואה דו-ספרתית.
מחירי הקרקע באזור היו אפסיים: חמישה דונם מחסן שננטש במשבר החוב נמכרו ב-600 אלף אירו. עלות השיפוץ, כולל מסד בטון ובידוד, עמדה על שישה מיליון. העסקה כיסתה עצמה בשלוש שנים: שכר המשרדים 8.5 אירו למטר, שכר הדירות 14 אירו. הבנקים מוכנים לממן עד שבעים אחוז בעלות ריבית 3.4 אחוז, אם מוצג חוזה שכירות ארוך. מודל זה מושך יזמים ישראלים שכבר התמחו בלופט־טק בחולון ובפארק אינטל קריית גת: יש מבנה גולמי, יש מיקום לוגיסטי ונתיבי אוויר, רק צריך להפוך לייף-סטייל.
התרחבות התעסוקה מתרגמת לגדישת כבישים, והמדינה מתכננת קו רכבת פרוורי שני. תושבי אספופירגוס, שראו בשכונה אזור תעשייה ישן, מופתעים מהתעוררות קיוסקי קפה ופיטות. במקביל הם מוחים על עליית שכירות: דירת שני חדרים שעלתה 450 אירו משכירים ב-630, והעירייה נדרשת לרסן בכוח תוכניות Airbnb חדשות.
במבט קדימה, כל עוד הממשלה תומכת במס חברות נמוך והעירייה תספק תשתית תחבורה, מרקופולו ימשיך לשאוב חברות הייטק. משקיעים קטנים ייהנו מהתשואה בלופטים, כי העובד הזמני מעדיף מגורים באתר במקום לשכור דירה באילופולי ולשאת עלויות רכב. אם הצמיחה תיעצר או אם הריבית תעלה משמעותית, אנגר-לופט עלול לעמוד ריק. אבל כרגע, בהאנגרים הנטושים של נמל אתונה הישן, המחשבים מהבהבים עד אחת בלילה – והורידו את שיעור האבטלה במחוז מאחד-עשר לחמישה אחוז בתוך שנתיים.
