“אליניקון” מתעורר – שדה התעופה הישן הופך מטרופולין ים תיכוני ומצייר מפה חדשה לשוק הדירות של חוף אתונה

החזון כולל יותר מ-10,000 יחידות מגורים בשלושה מתחמי יוקרה, קזינו בהשקעה אמריקאית ופארק חופים שאמור להפוך את הרחצה הציבורית לנקייה ושקופה. הבנקים היווניים, שסבלו מקרחות מאז ימי החוב, מדווחים כי רוב יחידות שלב א’ כבר נמכרו למשקיעים זרים – בעיקר מצפון אירופה, מהמפרץ הפרסי ומישראל. מחיר המטר הראשוני עומד על 8,000-10,000 אירו, פי ארבעה מהממוצע האתונאי. אך מי שקונה היום רואה רק חול ים; הדירות יימסרו ב-2027.

הקרדיט להמראה מגיע גם לגל ויזות הזהב. אמנם הממשלה הודיעה שתכפיל את רף המינימום במרכז, אך מחוז החוף הדרומי עדיין עומד ברף 250 אלף אירו. זה מחולל תופעה: משקיעים קונים דירת מאה מטר ישנה בבלגראנה, משפצים באלף אירו למטר, ומציעים שכר דירה עונתי ברף של 1,600 אירו – תשואה שמנה בהשוואה לאירופה המערבית. בשלב השני, כך הם בטוחים, הדירה תתייקר כשאליניקון יהפוך לשכנה נוצצת וימשוך רוכשי יוקרה אל המפרץ.

לא כל התושבים מרוצים. תושבי אלאמות מתלוננים שאוטובוסים כחולים שמגיעים עם סיורי קונים סותמים את הרחובות הצרים; דייגים ותיקים חוששים שמרינות פרטיות יגזלו את מקום העגינה הזול. העירייה מנסה לנתב את כספי הפיתוח לבתי ספר ותשתית ביוב. אלא שבפועל נראה שהכסף הגדול ייגיע לקו הרכבת הקלה – תנאי הכרחי לפרויקט הגרנדיוזי. אם העבודות יתעכבו, תיווצר “עיר אי” מנותקת משאר אתונה.

ובכל זאת, הסיכון מחושב. קרן פנסיה קנדית הכפילה החזקתה במניות למדה ומנהלה הכריז בפנינו: “לא היוונים ולא האירופים יבנו שוב חצי עיר על חוף יבשתי בים התיכון במרחק עשרה קילומטרים מבירה – זה נכס חד-פעמי.” משקיע ישראלי שיבחר להמר צריך להחזיק הון עצמי גבוה ולכוון לשבע שנים לפחות, כי רק אז תסתיים המסירה השלישית. מי שייכנס מוקדם יישא עיניים אל עגורנים ודחפורים. מי שימתין ליום החנוכה, ימצא מחירים כמעט של ריביירה צרפתית.