בבוקר שבו הגיע התזכיר לשולחן הוועדה, הסביר סגן ראש רשות המסים כי “כ-40 % מהדירות החדשות במרכז העיר נרשמות על שם תושבי חוץ ואינן מושכרות רוב ימות השנה”. בתוך דקות נשמעו זעקות מצד עורכי-דין המייצגים רוכשים צרפתים וקנדים: “הם משאירים כאן מטבע קשה, קונים אומנות ואוכלים במסעדות – אל תבריחו אותם”.
אבל בירושלים, רחוק מהים, הצביעו הפקידים על מספרים יבשים: 9 500 דירות עומדות ריקות במטרופולין גוש-דן לפחות תשעה חודשים בשנה; אם אפילו רבע מהן יחזרו לשוק, שכר-הדירה במרכז עלול לרדת ב-4–5 %. “אף אחד לא שונא תיירים,” אומר ח״כית טל עוקבי, יוזמת ההצעה, “אנחנו פשוט לא יכולים להרשות לעצמנו מגרשי חניה לדולרים בזמן שמשפחות צעירות מעבירות ערב־ערב ספות בין הקרובים.”
לפי לשון החוק, המס ייגבה בכל 31 בדצמבר על-סמך הערכת שכר-דירה אגף השמאי. בעל דירה לניו-יורקי שקנה דירת גג בשוק צפון הישן ב-7.2 מיליון שקלים ישלם כ-36 אלף שקלים בשנה אם לא ישכיר. אם ישכיר בכל זאת, יוכלו ההכנסות לקזז עד מחצית מהמס, בתנאי שחוזה השכירות רשום ברשות המסים. המנגנון אמור ליצור תמריץ כלכלי ישיר: “שחרר את הנכס או תשלם תג-מחיר.”
ברחוב הירקון כבר מרגישים את הצעדים הראשונים. מתווך ותיק, דניאל לוי, מספר על קריאות דחופות מארה״ב: “לקוחות קנו לפני שנתיים, תכננו לבוא שלושה שבועות בקיץ. פתאום הם בוחנים אופציה להשכיר חצי שנה ולצמצם את החוב. אחרים כבר חושבים למכור.” הוא מזהיר מפני גל הצעות מכירה שעלול להוזיל את היוקרה.
מנגד, יש מי שסופק כפיים בהקלה. אירית אוחנה, רווקה בת 34 שמתמודדת עם מחיר שכירות של 6 800 שקל בדירת שני חדרים בפלורנטין, מקווה לראות שינוי: “אם לפחות חלק מהדירות המפונפנות יחזרו לשוק, ייתכן שהמחיר יירד סוף-סוף מתחת למשכורת שלי.” ארגוני משכירים זועמים: “ידרשו מס חדש מכל כיוון, ואנחנו נמשיך להיות שעיר לעזאזל.”
משרד החוץ מתכונן לכיבוי שרפות: בכירי הקהילות היהודיות טוענים שהמס ישדר מסר עוין. באוצר משיבים בנימוס: “המס חל גם על קשיש הולנדי שמחזיק בית נופש בספרד; זהו סטנדרט בינלאומי.” בינתיים דולק קו חם בין וושינגטון לירושלים ומציע פטור חלקי לשגרירים, אמנים בינלאומיים וזוכי פרס ישראל בגולה.
בקצה חוות-הדעת החשבונאית מסתתר נושא אבטחה: המידע על נכסים ריקים עשוי להיות רגיש. השב״כ דרש כי רשימת הבעלים תישמר בשרתים מוגני-גישה, שכן “דירת רפאים של מיליארדר עשויה להיות יעד פריצה יוקרתי”.
ומה באופק? באוצר מניחים שהמס יניב עד שני מיליארד שקלים בשנה. התוכנית היא לצבוע את הכסף לשני שימושים: תמיכה במעונות סטודנטים וקרן הלוואות זולה לשיפוץ דירות ישנות בשכירות מפוקחת. מתנגדי החוק קוראים לזה קליפה יפה למיסוי פופוליסטי, אך נערכים בכול זאת לקראת הצבעה במושב החורף.
בשורה התחתונה, הוויכוח אינו על ציונות או אנטי-ציונות; הוא מתנקז לשאלה מי צריך לשלם את מחיר הקרקע המאמיר – הישראלי שגר כאן כל השנה, או המשקיע הבינלאומי שמבקר שתי שבתות בשנה. בעוד המילים מתלהטות, הדירה בקו ראשון לים כבר עומדת דוממת, מאווררת על-ידי הים אבל עטופה בטיח סגור. בינואר הקרוב, לתיבת-דואר באפר-ווסט-סייד יגיע מכתב לבן עם לוגו האוצר. האם בעליה יתעלם, ישלם או יחתום על חוזה שכירות? זאת נדע רק כשהמפתח יסתובב – ואולי סוף-סוף ייכנס לשם שוכר בשלישי לחודש.
