העירייה דרשה מכל מיזם חדש לקבל תו “Solar Ready”. כל דירה מעל חמישים מ"ר תידרש להכין תשתית לקרונות PV. המשקיע הזר שוקל מחיר: עוד ששת אלפים אירו בהתקנה, אבל פטור ארנונה במשך חמש שנים. בביקור בשכונת טומי שבצפון העיר אנו רואים שורת דירות בנות ארבע קומות משנות השבעים; הבעלים, זוג רופאות, מכסות כעת את הגג כולו בפאנלים. כשהן סיפרו לשכנים שהן ימכרו חשמל עודף לחברת החשמל, התעורר גם ועד הבית הסמוך.
הפרויקט הגזי מושך אלפי עובדים, אך העיר תחת היצע מוגבל. בלוק קומוניסטי במייל 4 שבו עלה מטר בנוי 950 אירו, קופץ ל-1,300. המחסור מדרבן יזם יווני־רומני להשלים שלד שנתקע מאז המשבר. הוא מוסיף טרקלין עסקים כי יודע שקבלן גז יממן לדייריו כרטיס חצי-שנתי לחדר כושר. כך נוצרת תשואה משולשת: שכירות ארוכת טווח לחברת אנרגיה, מס ירוק מופחת, וערך דירה העולה עם כל צינור נוסף.
החוף התיירותי מצדו מקבל גל השקעות. מלונות של שנות השישים מקבלים קומת סוויטות זכוכית ויורים מחיר לילה מ-70 ל-120 אירו, מדד שלא נראה מאז עידן הקומוניזם. פרויקט טרמינל שייט חדש מבטיח תנועת תיירים קיצית, והמשקיע שמחזיק דירת שני חדרים יכול להשכיר ארבעה חודשים לתיירים, שמונה לעובדי קידוח; שני שווקים משלימים, תשואה שיכולה לשבור 9 %.
הסיכון? עומס תשתית. העיר מתכננת קו רכבת קל מנמל הז’רינה אל העיר העתיקה. אם המכירה תשתבש, פקקי משאיות יחנקו רחובות צרים ויקררו ביקוש. מנהל מיזם LNG מודה כי אם לא יפתרו מסילות, עובדי סולתם יבחרו מגורים בצ’רנבודה המרוחקת.
ועם זאת, האופק משיב מלוח וריח דגים: קונסטנצה הופכת ממגרש קיץ להאב אנרגטי. מי שירכוש כעת דירה שדורשת שיפוץ, יתקין סולארי ויחכה לגז לזרום, יגלה שעיר נמל שכחה להיות זולה. מי שלא ישים לב לניסוחים בחוזה רישוי תיירותי ייענש בקנס. ואנחנו? נזכור שהדנובה נשפכת כאן אל הים ונושאת עמה שינוי. בשנה-שנתיים הקרובות יימדדו מחירי דירות לפי פס אנרגיה על הגג ולא לפי מספר כוכבי מלון סמוכים – וזה כשלעצמו אומר שהשוק מתחדש ערב שנת אנרגיה שחורה-ירוקה.
