בלקפול, פעם בירת לונה פארק והיום עיר עם תשתית בריאות צולעת, ראתה עלייה של 22 % בבקשות משכנתא לרוכשים עד גיל 40. “החלק המעניין הוא שחצי מהם לא קיבלו עבודה מקומית,” מסביר מנכ”ל בנק הליפקס המקומי. “הם ממשיכים לעבוד בטק מרחוק.” דמי השכירות עלו מ-550 ל-780 פאונד לדירת שני חדרים, תשואה נטו 6.8 %.
ברייטון, שכבר התרגלה לגלי היפים ומוזיקאים, חווה זרם Cash Buyers. משפחות מדורשי חניה מוכנות לשלם 650 אלף פאונד על טרסה, כי “זה עדיין חצי מדירת 70 מ״ר בלונדון זון 2”. בצדו מאבדת העיר ציביון סטודנטי: “סטודנטים נדחקים לשותפות רב-חדריות, ומשפחות דורשות שיפוץ בטיח,” אומרת אביגייל ג’ונס, סוכנת.
המשותף לכל הערים האלה הוא פער תשתיות. גוגל פייבר עדיין לא הגיע, והפס הרחב ב-Blackpool חוצה 40Mbps בקושי. המועצה תולה תקווה בכסף שנחסך מביטול HS2: “נשתדל לקבל תקציב Internet-over-Rail לשדרוג קווי סיבים עד 2028.”
הנטייה למגנא תיירותית יצרה מודל שכירות היברידי: שוכרים חוזה 8 חודשים ומעבירים את הדירה לאיירבנב באוגוסט. בעלי דירות מסכימים בתמורה לאחוז מההכנסה. המודל גורם לשוק להזרים דירות קטנות למחזור קצר וחוזק לצמיחה עסקית.
החוליה החלשה? שירותי בריאות ובתי ספר. משפחה צעירה מגלָה שלשלוח ילד לרופא מקצועי פירושו שעה וחצי נסיעה לליברפול. מועצת לנקשייר מתכננת קליניקות ב-Hub דיגיטלי ממומן בהיטל תיירות, אבל לעת עתה זו סוגיה.
הישראלי שקונה “דירת נופש להשכרה” חייב לבדוק היטב את נוהל רישוי תיירותי – בקרוב מקררים AirBnB עלולים להצריף בהיטל נוסף. מצד שני, בלקפול מציעה Grant שיפוץ חזיתות עד 15 אלף פאונד לדירות שמחזירות תיירות.
בסוף, ערי החוף ניצבות בצומת דרכים. אם הממשלה תצליח להוריד ריבית לצפון 3 % עד 2027, ייתכן שהגל יימשך. אם לא, צעירים יגלו שחצי מהמשרד דורש יום בלונדון, והנסיעה חזרה מערבה תעלה כמו שכירות חינם. עד אז, מי שרוצה להתחבר ל־Team Call ליד הגלגל הענק של בלקפול, צריך רק להצמיד אנטנה לחלון ולעבור פעם בחודש לפאב שבו ה-WiFi אמין יותר מהקפה.
