אנחנו נוסעים הבוקר לשכונת איליופולי, מדרום-מזרח למרכז אתונה. פעם זו הייתה שכונה שקופה למרבית הסוכנים – בלוקים משנות ה-70, מכולות משפחתיות וכמה בתי קפה קלאסיים. היום, שלטי “למכירה” ו”להשכרה” נראים בכל פינה, והרבה מהשלטים כתובים באנגלית ובסינית.
“לפני שנתיים, לא היה לי קונה אחד שמתעניין פה,” מספרת לנו אנסטסיה, מתווכת ותיקה. “אבל מאז שמחירי הפלאקה וסינטאגמה הפכו לאסטרונומיים, כולם התחילו לשאול על איליופולי, גאלצי ואפילו פריסטרי.”
המחיר מדבר בעד עצמו: דירת 70 מ״ר עם מרפסת, במרחק נסיעה קצרה מהרכבת הקלה החדשה, נמכרת בכ-1,600 אירו למ״ר – חצי מהמחיר ברובעים המבוקשים. השכירות גם היא מתונה יחסית, מה שמאפשר להציע חוזים ארוכי טווח לסטודנטים, זוגות צעירים ומשפחות עובדות – אוכלוסיות שהולכות ונעלמות מהמרכז.
אחת הסיבות למגמה היא ההתחדשות התחבורתית. פרויקט המטרו השלישי של אתונה, שמתעכב כבר כמה שנים אך כעת מתקדם במהירות, צפוי לחבר אזורים שבעבר נחשבו “פריפריה רחוקה” ישירות ללב העיר תוך רבע שעה. לראשונה יש כאן קו תחבורה ציבורית רציני שמושך תשומת לב גם של משקיעים זרים.
עוד גורם הוא השינויים בסצנת העבודה מרחוק. דיירים שמגיעים לעבוד חצי שנה או שנה באתונה כבר לא מחפשים דירה קטנה ליד האקרופוליס, אלא מעדיפים דירה מרווחת עם מרפסת, במחיר שפוי ובסביבה שקטה. השכונות שסביב איליופולי וקאליתאה מציעות בדיוק את השילוב הזה.
אבל המעבר החלק אינו מובן מאליו. חלק מהבלוקים הישנים דורשים שיפוץ מסיבי – איטום, חיזוק תשתיות, חימום ומיזוג. מתווכים מספרים שמשקיעים מנוסים לא נבהלים: “מי שיודע לשפץ בזול יכול לייצר תשואה של 8%–10% בקלות,” אומרת אנסטסיה. “הסיכון הוא רק אם הרגולציה תשתנה.”
והיא כבר מתחילה להשתנות. העירייה, שחוששת מגל ספקולציה נוסף, בוחנת תוכנית שתדרוש אחוז מינימום של דיור להשכרה קבועה בפרויקטים חדשים. “אנחנו לא רוצים לחזור על הטעויות של המרכז,” אומר גורם בעירייה. “אם כל הדירות יהפכו ל-Airbnb, לא יישארו צעירים ביוון.”
ובינתיים, הקבלנים ממהרים. חברות בנייה מקומיות ובינלאומיות מציעות לרוכשים חבילות שלמות: רכישת דירה, שיפוץ מלא, ניהול והשכרה. לקוח מחו״ל יכול לרכוש “מוצר מוגמר” מבלי להגיע אפילו פעם אחת לאתונה. מודל שמעלה שאלות על ניתוק מהקהילה המקומית – אבל גם מאפשר להזרים הון חיוני לעיר.
לקראת ערב אנחנו חולפים על פני פארק חדש שנפתח באיליופולי. ילדים משחקים במתקנים צבעוניים, מבוגרים יושבים לשתות פרפה, וברקע נבנים בניינים חדשים. בעיר שבה כל שכונה היא מיקרוקוסמוס של היסטוריה ומאבקים, אין ודאות לאן יתגלגלו המחירים.
אבל דבר אחד בטוח – הפרברים של אתונה כבר לא נשארים מאחור. הם הופכים לזירה החדשה של הקרב על הנדל״ן, לטוב ולרע. וכל משקיע צריך לשאול את עצמו: האם לקפוץ על ההזדמנות – או להמתין עד שהאבק ישקע?
